שרותי בריאות כללית, בי"ח בית רבקה נ' שחר שיפוצי מדחסים בע"מ

פסק דין

רקע

בפניי מונחת תביעה כספית אשר סכומה מגיע כדי הסך של 80,347 ₪ נכון למועד הגשתה ביום 09.01.2008.

בית החולים 'בית רבקה' (להלן: "התובעת" או "המזמין" או "ביה"ח" לפי ההקשר) המפעיל מרכז גריאטרי (מטעם שירותי בריאות כללית), פנה לנתבעת, שהינה חברה העוסקת בשיפוץ מדחסים, בדרישה לקבלת הצעת מחיר עקב קריסת מערכת מיזוג האוויר בבית החולים בחודש ספטמבר 2006. ביום 12.09.06 חתמה התובעת על הזמנת עבודה המתייחסת לשני מדחסים (להלן: "העסקה"): האחד, אספקת והתקנת מדחס משופץ על כל מכלוליו בעלות של 45,000 ₪ (בתוספת מע"מ) (להלן: "המדחס הראשון" או "המדחס החלופי"); השני, שיפוץ מדחס תוצרת טריין 100 כ"ס (TRAIN דגם LZE5581N) שהיה קיים בחזקת התובעת, וזאת בעבור תשלום הסך של 25,300 ₪ (בתוספת מע"מ) (להלן: "המדחס השני" או "המדחס המשופץ").

גרסת התובעת וטענותיה

התובעת טוענת, כי לאחר בדיקת המדחס הקיים בבי"ח הגישה הנתבעת הערכת מחיר ראשונית בקשר למדחס המשופץ וציינה, כי "לאחר פתיחת המדחס, תינתן הצעת מחיר מדויקת לשיפוץ המדחס". על יסוד האמור, הועבר המדחס לבית המלאכה של הנתבעת לצורך בדיקתו, זאת בתאריך 08.09.06. לאחר הבדיקה, ביום 10.09.06 הגישה הנתבעת לתובעת הצעת מחיר מפורטת. ביום 12.09.06 נחתמה הזמנת עבודה ושירות ע"ס 45,000 ₪ + מע"מ בגין המדחס המשופץ וכן ע"ס נוסף של 25,300 ₪ בגין המדחס החלופי.

לטענת התובעת, ביום 17.09.2006 נעשה ניסיון ע"י הנתבעת להפעלת מערכת המיזוג המתוקנת אשר כשל. או אז התברר לתובעת, כך נטען, כי המדחס החלופי שהתקינה הנתבעת בביה"ח לא היה תקין וכי המדחס השני אשר נשלח לשיפוץ, כלל לא תוקן. אי-לכך ביקשה התובעת מחברת 'ת.ד.ל בע"מ', ספקית שירותי האחזקה של ביה"ח (להלן: "חברת האחזקה") לבדוק מטעמה את המדחסים. נטען, כי בבדיקה שערכה חברת האחזקה ביום 17.09.06 נתגלו 13 ליקויים, כאשר 4 מתוכם חייבו תיקון מיידי.

התובעת טוענת, כי עפ"י המוסכם בין הצדדים, היה על הנתבעת לשפץ את המדחס השני ולהתקינו בביה"ח עד ולא יאוחר מיום 18.09.06, אולם היא לא עמדה בהתחייבותה זו. עקב כך, ניתנה לה ארכה ע"י התובעת להשלים את התחייבותה עד ליום 11.10.06. לטענתה, הנתבעת לא מילאה, גם הפעם, את התחייבותה ולא תיקנה את הליקויים במדחס, זאת בהתאם לבדיקה נוספת שבצעה חברת האחזקה בחודש אוקטובר 2006. על אף האמור, נאותה התובעת ליתן לנתבעת הזדמנות נוספת והסכימה להאריך לה את המועד לתיקון הליקויים ולספק מדחס נוסף עד ליום 15.11.2006. ברם, חרף ההסכמות הללו, הליקויים כלל לא תוקנו ובבדיקה נוספת שערכה חברת האחזקה ביום 16.11.206 נתגלו במדחס החלופי ליקויים רבים.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי בדיקה שערך מנהל האחזקה מטעם ביה"ח ביום 20.03.07 העלתה, כי המדחס השני (המשופץ) אינו תקין ונתבקש תיקונו המיידי. לאחר שהנתבעת לא קיימה אף התחייבות זו, נעשתה אליה ביום 04.06.2007 פנייה מטעם התובעת בבקשה להשלים את שיפוץ המדחס השני. אולם, גם פנייה זו אל הנתבעת לא הועילה. משכלו כל הקיצין, פנתה התובעת לבעל מקצוע חלופי לביצוע התיקונים הנדרשים. עוד פנתה התובעת אל משרד שמאים, 'ש. ארדן בע"מ', על מנת שזה האחרון יבדוק את המדחסים נשוא העסקה. בחוות דעתו, קבע השמאי כי אחד המדחסים "כלל לא פורק ולא שופץ מאז ייצורו" וכי המדחס האחר "עבר שיפוץ בסיסי ללא ליפוף מנוע וללא החלפת חלק ממכלוליו המקוריים השחוקים".

בסיכומיה, טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה עפ"י חוזה ההתקשרות, שעה שנמנעה מלספק את העבודה והשירות אשר הוזמנו ממנה ע"י התובעת במסגרת הזמנת העבודה והשירות מיום 12.09.06. בכך, למעשה, הותירה הנתבעת את ביה"ח עם מערכת מיזוג אוויר קלוקלת, כפי שהייתה ערב ההתקשרות בין הצדדים, תוך גרימת נזק רב הן לבי"ח והן לכלל המטופלים הקשישים אשר נזקקים לשירותיה של התובעת. כל פניותיה של התובעת, באמצעות בא-כוחה, אל הנתבעת, טרם הגשת התביעה לא זכו למענה. לאור מסכת האירועים כפי שתוארה לעיל, הגישה התובעת את התביעה שבפניי ובגדרה היא עותרת להשבת מלוא הכספים ששילמה לנתבעת עבור העסקה דנן, לפי הפירוט הבא: 49,376 ₪ ביום 13.09.06, 27,760 ₪ ביום 15.11.06 וסך של 3,211 ₪ ביום 13.06.07 ; ובסה"כ 80,347 ₪.

עוד טוענת התובעת, בסיכומיה, כי מעדותו של מנהל הנתבעת, מר קובי אביטל, עולה תמונה עובדתית השונה בתכלית מזו שתיארה הנתבעת בכתב ההגנה, באופן הנוטל את מהימנותה. מנגד, נטען כי עדי התביעה היו עקביים ועדותם נתמכה בראיות למכביר. התובעת הטעימה, כי התשלום ששילמה לנתבעת במהלך תקופת ההתקשרות איננו ראיה לשביעות רצונה מהשירות שהעניקה לה הנתבעת והוא נעשה תחת מחאה בלבד ומתוך החובה לכבד את חוזה ההתקשרות שבין הצדדים, זאת בשים לב לזהות התובעת כארגון השייך לשירותי בריאות כללית, כאמור בעדותו של מר אלי לבני, סגן המנהל האדמיניסטרטיבי של ביה"ח (להלן: "לבני"). לשיטתה, מכל צרופות כתב התביעה, תצהירי העדות הראשית ועדויות עדי התביעה מטעמה, ניתן ללמוד כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה במידה הנדרשת במשפט אזרחי. מנגד, נטען כי הנתבעת לא השכילה להוכיח את רכיבי הגנתה ולא הציגה כל תשתית ראייתית לתמיכה בטענותיה, לפיהן היא ביצעה את העבודות הנדרשות ממנה, כהלכה.

לעניין חוות דעת השמאי, טוענת התובעת כי היא הוגשה בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 וכמתחייב עפ"י סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971. חוות דעת המומחה הוגשה במצורף לתצהיר העדות הראשית של לבני והיא נתמכה בתמונות של המדחסים. בשל טעם זה, לא הוזמן עורך חוות הדעת, מר צבי נעמן מטעם משרד השמאים 'ש. ארדן בע"מ', למתן עדות בביהמ"ש.

לאור כל האמור, מבקשת התובעת שבית המשפט יורה על קבלת התביעה, במלואה.

גרסת הנתבעת וטענותיה

בכתב ההגנה העלתה הנתבעת שתי טענות מרכזיות: האחת, כי היא קיימה את כל התחייבויותיה, ככל שאלה נוגעות לשיפוץ המדחס השני, וכי הליקויים המתוארים ע"י התובעת הינם, למעשה, ליקויים שנוצרו כתוצאה מאחזקה לקוויה (אי-ביצוע הגנה על המדחס). השנייה, דו"ח הליקויים שצירפה התובעת ואשר נערך על-ידי חברת האחזקה אינו בבחינת 'חוות דעת' ערוכה כדין לפי פקודת הראיות וחברת האחזקה אינה בעלת מומחיות נדרשת לצורך מתן דו"ח, כאמור, באשר מדובר, לשיטתה, בחברה המספקת שירותי אחזקה שוטפים למדחסים ואין לה כל הכשרה בתחום שיפוץ המדחסים. עיון בדו"ח זה מעלה, לטענת הנתבעת, כי מדובר בליקויי אחזקה שאינם קשורים לעבודות הנתבעת או לשירות שהיא סיפקה, הלכה למעשה, לתובעת במסגרת העסקה שנכרתה ביניהן.

בתצהיר העדות הראשית מטעמה, חולקת הנתבעת על הכספים שבהם נקבה התובעת וטוענת, כי זו אחרונה שילמה עבור המדחס החלופי סך של 42,750 ₪, בעוד שהצעת המחיר עבור שיפוץ המדחס השני עמדה ע"ס 38,000 ₪, מתוכם שילמה התובעת רק 24,035 ₪ עקב הנחה שקיבלה.

לגרסת מנהלה של הנתבעת, מר קובי אביטל (להלן: "אביטל"), כל עבודות השיפוץ הנדרשות בוצעו בבית המלאכה שלה באופן מלא ומקצועי וכי בסיום העבודה הופעל ונבדק המדחס, חשמלית ומכאנית, ואף הורץ משך שעתיים ע"י מתקן בדיקות. המדחס הורכב בבי"ח ואף שם נבדק, נמצא תקין והופעל ללא כל תקלות. לטענתו, המדחס הורכב והופעל תחת פיקוחו של נציג התובעת, מר בצלאל מדמון (להלן: "בצלאל") מטעם חברת האחזקה, ואף דאג להציג בפניו כל פעולה המבוצעת על ידי הנתבעת ולהסביר לו את שלבי העבודה (יוער כי הנתבעת מייחסת לחברת האחזקה ולמר עופר ברוך מטעמה התנהלות אינטרסנטית שכל מטרתה לפגוע בנתבעת ומקורה בתחרותיות נטענת השוררת בין החברות). עוד טוען אביטל, כי גם פניותיה המאוחרות של התובעת אל הנתבעת בדרישה לביצוע התיקונים, זכו לטיפול מיידי. לסיום מציין אביטל בתצהירו, כי התשלום לנתבעת בוצע רק לאחר קבלת אישורו של בצלאל לכל העבודות שניתנו לתובעת.

בסיכומיה, טוענת הנתבעת כי התביעה לא הוכחה כלל ועיקר וכי התובעת לא הצליחה לעמוד במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי לצורך אימות טענותיה או הוכחתן. לטענתה, עדי התביעה נעדרים כל השכלה והכשרה מקצועית הנדרשות לסוגיות שבמחלוקת. יתרה מכך, נטען כי התובעת לא השכילה לסתור את גרסת הנתבעת, לפיה היא תיקנה את המדחסים, הפעילה אותם כדבעי וסיפקה לתובעת שירות ראוי.

עוד מפנה הנתבעת בסיכומיה לסתירה הקיימת בין עדותו של בצלאל, לפיה הופעלה בביה"ח מערכת מיזוג מינימאלית, לעומת טענת התובעת בכתב התביעה, כי המערכת לא פעלה כלל ועיקר. לטענתה, מעדותו של בצלאל עולה, שאין הוא בקיא במצב המכאני של המדחסים וכי הוא אינו מוסמך ליתן חיווי דעת באשר למצבו של המדחס מן המכלול החיצוני.

עוד שללה הנתבעת, מכל וכל, בסיכומיה את טענת התובעת, לפיה בוצע התשלום עבור המדחסים תחת מחאה, בציינה שטענה זו לא הועלתה ע"י התובעת בשום שלב טרם הגשת התובענה דנן. עוד ציינה הנתבעת כי אין לייחס לחוות הדעת כל משקל ראייתי. הדברים מקבלים משנה תוקף, לטענתה, נוכח עדותו של לבני שלא ידע להצביע על המדחסים שנבדקו ע"י השמאי והקשר שלהם לתביעה הנדונה. בנוסף לאמור, טוענת הנתבעת כי טענת התובעת, לפיה פנתה לבעל מקצוע חלופי, נטענה בעלמא וכלל לא הוכחה.